*הרצאה ייחודית לסטודנטים ולסטודנטיות של הפקולטה לאמנויות* בשנת 1249 הוצבו בקתדרלת נאומבורג 12 דמויות של תורמי הקתדרלה באופן חסר תקדים: הפטרונים מתוארים במצב פסיכולוגי סוער, במפגן רגשות בלתי מובן שעד היום מטריד את חוקרי האמנות. אם לא די בכך, הרי שהדמויות בקודש הקודשים מתארות את הבזוי והנקלה: רצח בקתדרלה. מה ניתן ללמוד מדמויות אלו על ההיסטוריה? על ההיסטוריה של הרגש? של התרבות? מדוע הפכו גיבורי אמנות ימי-הביניים לאייקונים של תרבות אמריקאית? מדוע הופחה רוח חיים בדמויות המפוסלות מהמאה ה-13 והן נעשו ערב מלחמת העולם השניה לדיוות תרבותיות בגרמניה מחד, ובהוליווד מאידך? ומה רומזות לנו הדמויות על עצמנו?